| א עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל–שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. |
1 By the rivers of Babylon, there we sat down, yea, we wept, when we remembered Zion. |
| ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ– תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ. |
2 Upon the willows in the midst thereof we hanged up our harps. |
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר– וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן. |
3 For there they that led us captive asked of us words of song, and our tormentors asked of us mirth: {N}
‘Sing us one of the songs of Zion.’ |
| ד אֵיךְ–נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה: עַל, אַדְמַת נֵכָר. |
4 How shall we sing the LORD’S song in a foreign land? |
| ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם– תִּשְׁכַּח יְמִינִי. |
5 If I forget thee, O Jerusalem, let my right hand forget her cunning. |
ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי– אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם– עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. |
6 Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I remember thee not; {N}
if I set not Jerusalem above my chiefest joy. |
ז זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם– אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם:
הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ– עַד, הַיְסוֹד בָּהּ. |
7 Remember, O LORD, against the children of Edom the day of Jerusalem; {N}
who said: ‘Rase it, rase it, even to the foundation thereof.’ |
ח בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה:
אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ– אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. |
8 O daughter of Babylon, that art to be destroyed; {N}
happy shall he be, that repayeth thee as thou hast served us. |
| ט אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ– אֶל-הַסָּלַע. |
9 Happy shall he be, that taketh and dasheth thy little ones against the rock. {P} |
